פסק-דין בתיק ת"א 16931-08-09

מבוא

תביעה בגין נזקי גוף.

ביום 17/12/07, הגיעה גב' ס.א. ז"ל ( להלן - " המנוחה" ), שהינה ילידת 1931, ואשר סבלה, אותה עת, מבעיות רפואיות רבות ומקשיים ומוגבלות בעמידה ובהליכה, למכון צילום ממוגרפיה, שהינו בהנהלת הנתבעת 1, בעיר כרמיאל ( להלן - " המכון" ), כשהיא מלווה ע"י בנה, מר ר. א. ( להלן - " ר." ), לשם ביצוע צילום ממוגרפיה, ובמהלך ביצוע צילום זה, ובהיותה במצב עמידה, נפלה המנוחה אחורנית ונחבלה בגופה ( להלן - " התאונה " ).

טיעוני הצדדים

טוען התובע, מר ר., בכתב התביעה המתוקן, כי הוא היורש היחיד של כל זכויותיה ונכסיה של המנוחה, וכי בהגיעו למכון, יחד עם המנוחה, הוא התריע בפני מנהלי ו/או עובדי המכון על הבעיות הרפואיות מהן סובלת המנוחה, והגורמות לה חוסר יציבות וחוסר שיווי משקל, וביקש כי בדיקתה של המנוחה תיעשה במצב של ישיבה, אך  בקשתו זו נדחתה, והבדיקה בוצעה בהיות המנוחה עומדת על רגליה,  ובמהלכה נפלה המנוחה אחורנית, וכתוצאה מכך נגרמו לה כאבים, הגבלה בתנועות, המטומות תת עוריות בכתף, בעכוז וברגל שמאל, רגישות בראש ובגב עליון, והיא נזקקה לטיפול רפואי ורותקה למיטתה למשך תקופה ארוכה. לפי הנטען, הנתבעת 1 אחראית לקרות התאונה, בשל רשלנותה והפרת חובתה בדין, כמתואר בסעיפים 6-7 לכתב התביעה המתוקן, והנתבעת 2 אחראית בדין בהיותה המבטחת של הנתבעת 1, אותה עת. התובע עותר לחייב את הנתבעות לשלם לו פיצוי כספי בגין הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, עזרת צד ג', וכן פיצוי בגין כאב וסבל.

הנתבעות, בכתב ההגנה מטעמן, טוענות כי הנטען בכתב התביעה המקורי, באשר לנסיבות קרות התאונה, שונה מהנטען בכתב התביעה המתוקן, וכי מר ר. מסר באוזני הרופאה, בביקור מיום 20/12/97, תיאור אחר ושונה של נסיבות התאונה. כן נטען כי, מר ר. הסביר לנציגי הנתבעת 1 כי המנוחה מסוגלת לעמוד על רגליה וכן ללכת מספר צעדים, ובעקבות דברים אלו, עמדה המנוחה לצורך ביצוע הבדיקה, ולפתע נפלה. הנתבעות טוענות כי המנוחה ובנה נושאים באחריות לנפילתה של המנוחה, מאחר והם לא נקטו באמצעים סבירים למניעת התאונה, ומאחר ומר ר. הסביר לנציגי המכון כי ביכולתה של המנוחה לעמוד על רגליה, לביצוע הבדיקה, ומשלא השגיח על המנוחה ולא החזיק בה, במהלך הבדיקה, חרף מוגבלותה והבעיות הרפואיות הרבות מהן סבלה. הנתבעות מכחישות את הנזקים הנטענים בכתב התביעה המתוקן.

דיון

אציין, תחילה, כי בכתב התביעה המקורי נטען לתיאור שונה לנסיבות קרות התאונה, לעומת הנטען, לעניין זה, בכתב התביעה המתוקן, כך שבמהלך ביצוע צילום הממוגרפיה, בהיות המנוחה במצב עמידה, ועקב חוסר שיווי משקל ממנו סבלה, היא נפלה אחורנית, והמכונה נפלה עליה ופגעה בגופה. בישיבת יום 7/4/10 הצהיר ב"כ התובעת כי טעות נפלה בכתב התביעה, וכי המכונה לא נפלה על המנוחה, אלא שהמנוחה נפלה אחורנית ועקב כך נחבלה בגופה ( עמוד 1 שורות 12-14 לפרוטוקול ). נעתרתי, בדיון הנ"ל, לבקשה לתקן את כתב התביעה, ובכתב התביעה המתוקן, שהוגש בהמשך, נטען כי עקב חוסר שיווי משקל, וביצוע הבדיקה בהיות המנוחה במצב של עמידה, נפלה היא אחורנית ונחבלה בגופה, ולא נטען לנפילת המכונה על המנוחה.    

 בתצהיר העדות הראשית מטעמו ציין מר ר. כי המנוחה הגיעה למכון כשהיא על כיסא גלגלים, וכי בהגיעם למקום הוא הסביר לנציגי הנתבעת 1 כי המנוחה סובלת מבעיות רפואיות שונות ומחוסר יציבות וחוסר בשיווי משקל, אך נציגי הנתבעת 1  הודיעוהו כי הוא לא יוכל להחזיק את המנוחה במהלך הצילום, כיוון שזה מלווה בקרינה, כשאין במכון חלוק הגנה מתאים עבורו ( סעיף 7 לתצהיר ). עוד ציין מר ר. כי בקשותיו כי הצילום ייעשה בהיות המנוחה במצב של ישיבה, בשל מצבה הרפואי כאמור, נדחו, ונמסר לו כי המדובר בצילום שמבוצע בעמידה בלבד, וכי הוא יימשך אך מספר רגעים בלבד ( סעיף 8 לתצהיר ), ומשעמדה על רגליה, לבדה, נפלה המנוחה אחורנית ונפגעה קשות בגופה ( סעיף 9 לתצהיר ). בהמשך, נמצא, באופן מפתיע, חלוק הגנה עבור מר ר., וזה לבש אותו ותמך במנוחה עד לביצוע הצילום ( סעיפים 11-12 לתצהיר ).

בעדותו בפניי, טען מר ר. כי המנוחה סבלה מבעיות שונות, לרבות לחץ דם גבוה, בעיות בברכיים, קוצר נשימה, קשיים בהליכה וירידה במשקל, וכי בהגיעם למכון היא נעזרה בכיסא הגלגלים והצטיידה גם בהליכון ( עמוד 6 שורות 18-19 לפרוטוקול ישיבת יום 23/1/11 ). מר ר. הכחיש, בעדותו בפניי, כי המזכירה של המכון שאלה אותו באשר ליכולתה של המנוחה לבצע את הצילום במצב של עמידה ( עמוד 7 שורות 2-3 ושורות 12-13 לפרוטוקול ). מר ר. העיד כי הוא נכנס יחד עם המנוחה לחדר הצילום, שם נכחה עובדת של המכון, וכי:

" היא אמרה ככה - צילום הזה עושים ברגל בעמידה. היא צריכה לעמוד, אמרתי שהיא לא יכולה לעמוד, אם אי אפשר לעשות בכיסא תני לי חלוק בטחון, אני יכול להחזיק את אמי שלה ולעמוד לידה עם חלוק בטחון...".

( עמוד 7 שורות 24-26 לפרוטוקול ).

דבריו הנ"ל של מר ר. מובילים למסקנה כי הוא ידע, עוד לפני הביקור במכון, כי ניתן לסייע למנוחה במהלך הבדיקה, בכך שהוא יחזיק ויתמוך בה בהיותה במצב של עמידה, כשהוא לובש חלוק הגנה שיסופק לו ע"י המכון. מסקנה זו, הנגזרת מדבריו הנ"ל של מר ר., כאמור, אינה מתיישבת עם טענתו האחרת של מר ר., שמסר לפני כן, לפיה, המנוחה לא עברה בדיקות ממוגרפיות קודמות, לפני הבדיקה נשוא התביעה ( עמוד 7 שורות 14-15 לפרוטוקול ), וכי:

" אני חושב שזה לא היה. כל הזמן הלכתי עם אמי ועשינו הרבה מאד צילומים. אם עשו ממוגרפיה עשו, אני לא זוכר ".

( עמוד 7 שורות 17-18 לפרוטוקול ).  

לפי דבריו לעיל, מר ר. לא ליווה את המנוחה במהלך בדיקת ממוגרפיה קודמת, ובמידה ואכן ליווה אותה במהלך בדיקה כזאת בעבר, הרי שהוא לא זוכר זאת כיום. משכך, אין כל הסבר מניח את הדעת לכך שהוא ידע לומר לעובדי המכון, במהלך הצילום, כי הוא מוכן להחזיק את המנוחה בהיותה במצב של עמידה, במידה ויסופק  לו חלוק הגנה. מר ר. נשאל, בחקירתו הנגדית, הכיצד הוא ידע, במהלך הבדיקה נשוא התביעה, כי אפשר כי הוא יחזיק ויתמוך במנוחה, וכי הדבר דורש חלוק הגנה, שעה שטען קודם לא אינו זוכר כי נכח בבדיקות דומות בעבר, והשיב כך:

" זו שאלה טובה, עשינו כמה פעמים צילום בריאות וכליות והלב, כל הזמן שנכנסתי לחדר הם אמרו שאני יכול לעזור, ולקחתי את אמי עם חלוק ".

( עמוד 7 שורות 30-31 לפרוטוקול ).

התרשמתי כי עדותו זו של מר ר., לפיה, הוא הציע לסייע למנוחה, בכך שיחזיק בה ויתמוך, בהיותה עומדת על רגליה, במידה ויסופק לו חלוק הגנה, הייתה עדות מגמתית, מתחמקת, מבולבלת, בלתי מהימנה ובלתי כנה.